סייג ואח' נ' 3 די פנל הומס ישראל בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאות על פי תקנה 519 לתקסד"א.

המלומד, א. גורן, (שופט בדימוס), בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי". מהדורה עשירית, הוצאת סיגא, מבהיר כי "הכלל בערכאה הראשונה הוא כי אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד... בית המשפט עושה שימוש בסמכותו זו בעיקר כאשר התובע הוא תושב חוץ או כאשר התובע אינו מציין את מענו בתביעתו...." (שם, עמ' 705).

עוד מציין,השופט בדימוס גורן בספרו, שאחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519 הוא למנוע תביעת סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, "עם זאת, אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט".

הנשיא כב' השופט גרוניס, בעניין רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, (פ"ד נח(5) 865 ), כי "הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה... זכות זו נתונה לכול, ואין היא נחלתם הבלעדית של אלה שבידם יכולת כלכלית לממן הליך משפטי... הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, בייחוד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים."

בענייננו, הבקשה הוגשה בלא תצהיר תוך שהיא נסמכת על כתבי הטענות שהוגשו לתיק. מכתבי הטענות ניתן ללמוד כי התובעים אומנם הינם תושבי חוץ, אולם הם בעלי נכס בארץ, וכן פרטו לתיק ביהמ,ש את כתובתם, במסגרת התגובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה.

מכתב התביעה עולה, כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר להסכם בנייה, כאשר התובעים טוענים להפרתו על ידי הנתבע והנתבע בתביעה שכנגד טוען להפרתו על ידי התובעים, ובכל מקרה קיימת מחלוקת עובדתית המצריכה בירור ולא ניתן לקבוע כי המדובר בתביעת סרק או שסיכוייה קלושים.

בנסיבות האלה אין מקום להורות על הפקדת ערובה להוצאות.

ניתנה היום, י"ח אדר ב תשע"ד, 20 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: